מסע אל הגבולות שלך

הפסיכולוגית הקלינית ד"ר רינת קרטר מסבירה כי הנטייה של נשים להכיל ולתת היא עניין מולד, אבל שכל אחת צריכה לעבור תהליך שבו היא תפתח יותר את האינטואיציה הגופנית שלה ותדע להקשיב למה שקורה אצלה פנימה

אבי יופה

חודשי המלחמה הארוכים, ובעיקר הליך שחרור החטופים שקורה לאחרונה אחת לשבוע, העלו על נס את האימהות. את אותה עוצמה נשית טבעית, וגם נטייה טבעית, לתת, להכיל ולהכניס פנימה.

"זה בא להן באוטומט", מסבירה ד"ר רינת קרטר, פסיכולוגית קלינית המתמחה בתחום הגוף והנפש. "אבל אישה בהתפתחות שלה צריכה לעבור תהליך שבו היא מתחילה ללמוד לשים גבולות ולהבדיל בין נתינה אחת לאחרת. אני קוראת לזה אינטואיציה נשית גופנית".

בראיון מיוחד לרגל חודש האישה ב-Living אומרת ד"ר קרטר כי האישה צריכה להקשיב למה שעובר עליה. לזמן שבו היא חשה עייפות, לדעת מתי האנרגיה שלה נמוכה, מתי מישהו הכאיב לה או השפיל אותה. המטרה היא להקשיב כל הזמן כי הגוף מדבר את הרגשות שלנו.

"אפשר לראות את זה אצל הרבה מאוד נשים בדיכאון אחרי לידה", מתארת ד"ר קרטר. "בזמן הזה שבו היא צריכה להתמסר כל כולה לתינוק, ודווקא אז שני שליש מהנשים לוקות בדיכאון כי מדובר בוויתור טוטאלי. הקיצון של ויתור עצמי וזה באמת לא פשוט. נשים רבות שורדות את התקופה הזו כשיש הכלה גברית, מישהו שרואה אותה וגורם לה להצליח לראות את האחר. אם יהיה גבר שייתן את המעטפת לקיום הזה ויחזיק אותה, היא לא תרגיש נשמטת. היא תוכל לראות את האחר ולטפל בו ולעשות את תפקידה במקרה הזה".

מה הצעד הראשון שאישה צריכה לעשות בחיפוש אחר הגבולות שלה?

"אישה צריכה להתחיל בתהליך של מסע מתוך הבנה שלא ביום אחד היא תדע לשים גבולות. מדובר בתהליך התפתחותי עם מדדים רבים, שאחד מהם הוא האינטואיציה הגופנית. מדובר במדד יחיד, כלי שנותנים לאישה במתנה, והוא להקשיב כל הזמן למה שקורה איתה פנימה ומתוך זה לגזור החוצה. אם את מוצאת את עצמך בבוקר בלי יכולת לקום מהמיטה, נטולת אנרגיות, תשאלי את עצמך מה קרה. מה לא טוב לך: האם מדובר במקום העבודה? אולי בזוגיות? באינטראקציה מול הילדים? אם את מסמיקה ממילה מסוימת שנאמרה לכיוונך כי החמיאו לך? העליבו אותך? התהליך הזה כרוך ביכולת לקלוט משהו ואז לעצור ולשאול את עצמך האם קרה לי משהו חיובי או שלילי. משהו שנעים לי או שמוריד לי. מלבין או משחיר. איפה זה ממקם אותי קודם כל ואז לפעמים גם הגוף מדבר".

את מרגישה שבחודשים האחרונים יותר ויותר נשים מרגישות מעט מעורערות או שאין קשר למצב הנוכחי?

"המצב הנוכחי במדינה שלנו סדק לכולנו את הקליפה וערער אותנו. אנחנו חיים בסביבה שהיא טראומתית כל הזמן, בכל החזיתות: רקטות, חיילים שנהרגים, מפונים, מלחמה שלא נגמרת, חטופים שחוזרים. זה מצב שמפרק את כולנו ומוריד את מצב הרוח. אם את אישה שיש לה רזרבות של ביטחון עצמי את יכולה להתגבר, אבל אם כל המערך הנפשי שלך היה מעורער או פגוע מלכתחילה או חלילה עברת משבר, אז המציאות הזו תערער את הקרקע שאת עומדת עליה. חשוב להקשיב לנפש ולמה שהסביבה החיצונית מביאה. להוריד את החשיפה לתקשורת, לשמור על האנרגיות ולווסת את החשיפה לסיפורים".

"אני יכולה להמליץ על שני כלים לנשים להיכנס למצב של רגיעה וגם להתחיל לשים לעצמן גבולות", מסכמת ד"ר קרטר. "הכלי הראשון הוא המוזיקה. פשוט לשבת בשקט עם עיניים עצומות ולנשום. הנשימה חשובה, וככל שאת נושמת עמוק יותר מערכת העצבים המרכזת מקבלת פקודה לצאת ממצב הישרדותי ולהיכנס למצב של רגיעה. הגוף מקבל פקודה להירגע בכל המדדים שלו. ככה את יכולה לקבוע באיזה מצב את ולא הסטרס שלך.

"הדבר השני שאני ממליצה לנשים הוא לכתוב בכל ערב את עצמן על דף. מה היה להן היום, מה היה קשה, מה הרים אותן. מה אהבו ומה לא. לסמן יעדים, דברים שרוצים להגשים ולכתוב את זה. הכתיבה חורטת את התהליך בתוך הנפש ומאפשרת עיבוד והזזה. אני פיתחתי כלי שמלמד את האדם לעשות את העבודה הזו בשם wasi. מדובר בכלי טיפולי, מעין יומן, שאדם פותח ועושה בדק בית עם עצמו. שואל את עצמו מה שלומו ומה הוא היה רוצה לתקן ולשפר במהלך החיים שלו".