לקחת נשימה מהחיים

בתקופה שכזו, של מציאות ביטחונית קשה וסטרס שמלווה אותנו כמעט מדי יום, רבים חשים אשמה על כל הפוגה שהם לוקחים מהחיים. אבל המומחים מבהירים שחובה להתנתק לרגע מהשגרה ולדאוג קודם כל לצרכים הנפשיים שלנו כדי שנוכל להמשיך לתפקד.

פסח עבר לו, חג השבועות בפתח ואחריו גם חופשת הקיץ. בין לבין משפחות רבות מרגישות שהן חייבות לקחת אוויר ולצאת מעט מהארץ, או לחילופין לתכנן את הנופש לתקופה הקרובה. אבל מעל כולם מרחפת השאלה האם בכלל אפשר ליהנות היום, במצב של מלחמה שבו עשרות אלפים מפונים מבתיהם ולמעלה מ-130 בני אדם עדיין חטופים בעזה.

"יש תופעה שאנחנו מכנים אותה 'אשמת הניצולים', והיא מתרחשת כשאנחנו שורדים מאורעות קשים וחשים אשמה על כך שניצלנו ועל כך שהאירוע פסח עלינו במובן הפגיעה הישירה של המילה", מסבירה שגיא ברסלב, עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול בפוסט טראומה ובהתמכרויות, מנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית, "אנחנו חשים אחריות, צער ואשמה על זה שאחרים מתו או נפצעו, גם אם לא היתה לנו השפעה על המצב".

ברמה האישית התחושה היא שאין תושב במדינה שהטרגדיה של ה-7.10 לא נגעה בו במעגל היכרות ראשון או שני, ושהוא אינו מכיר אדם ששרד, נפצע או לחילופין נרצח. במקביל יש את התחושות שלנו כעם ומה שעברנו כקולקטיב.

"כעם עברנו אירוע מחריד", מפרטת ברסלב, "יש לנו פוסט טראומה קולקטיבית ובשיח הציבורי מתעוררים הדיונים סביב השאלה למה אנחנו חוגגים, ואי אפשר להתחפש בפורים, ואי אפשר לעשות ליל סדר. יש תחושה של כאוס ותיכף יגיע הקיץ ונצטרך לעבור את הדיון הזה שוב".

אז האם "מותר" לנו כעם ליהנות ולצאת לחופש?

"תלוי עד כמה חזק תחושת האשמה נוגעת בך וכמה יש בנו את היכולת להפריד בין התחושה הזו לבין הצרכים הנפשיים שלנו. אנשים רבים עברו חודשים ארוכים של מילואים, הרבה עסקים סבלו פגיעה ורבים חיו תחת סטרס. וגם אם העסקים היו טובים ואנשים לא גויסו בצו 8, לשבת מול החדשות שבעה חודשים ולראות את הזוועות וכמה מה שקורה סביבנו זה נוגע בנו. הצורך הפסיכולוגי שלנו הוא לשחרר את הסטרס ולמצוא מפלט, ליהנות, לחדש מצברים. זה מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו רוצים לטוס לחו"ל".

אם אתם חשים שחיקה, תשישות או קושי לאסוף את עצמכם ולהתקדם לפעולה כלשהי כמו לצאת לעבודה, כנראה שאתם מגיעים לקצה והגיע הזמן עבורכם לחפש את המפלט מהיום יום. "יש כל מיני סימנים שמעידים על שחיקה, ירידה באנרגיה, פגיעה במוטיבציה", מסכמת ברסלב, "תחושה של חוסר עניין, כהות, עייפות, חוסר סבלנות ונטייה לכעוס יותר מהר. יש גם סימנים פיזיולוגיים כמו קושי בנשימה, כאבים ועייפות בגוף".

אז מה ההמלצה שלך לאנשים כאלה?

"ההמלצה שלי היא תמיד לשמור על עצמנו. מה הדבר הראשון שדיילים עושים לכבודנו בעלייה למטוס? ההדגמה איפה נמצאות מסיכות החמצן וההנחיה להורים קודם כל תשימו לעצמכם ואז לילדים או לתינוקות. זה בדיוק המצב. אנחנו חייבים לחבר את עצמנו לאוויר כדי להמשיך לתפקד ולשאת את החיים שלנו, את העובדה של להיות יהודים, ישראלים, הורים ובני אדם במצב כזה. חייבים את ההפסקות האלה כדי להחזיק את הראש מעל המים. ליהנות ולעשות חציצה בין רגשי האשם לבין הצורך הנפשי שלנו להפוגה. חייבים לקחת הפוגות כדי להיות מסוגלים להמשיך לתפקד במציאות שנכפית עלינו".

להטבות החודש - מתאווררים עם חופשות וטיולים במועדון Living >>>