הטרגדיה האישית של אילנה קונסטנטינובסקי הביאה אותה להקים את עמותת "דובוני החלמה", שב-20 השנים האחרונות הגיעה ל-50 אלף בני אדם ועזרה להם להשתקם ולצחוק שוב בזכות בובה פרוותית קטנה וחמודה

כשאמא של אילנה קונסטנטינובסקי התמודדה לפני 20 שנה עם מחלת הסרטן בני המשפחה הרגישו שהם לבד, בלי חיבוק, בלי תמיכה. לכן אחרי מות אמה החליטה אילנה שמשפחות אחרות של חולים לא ייאלצו להתמודד עם התחושות הקשות האלה, ובתגובה היא הקימה את עמותת "דובוני החלמה".

"לא ידעתי שהפרויקט יתפוס כל כך טוב ויגיע לרמות כאלה גבוהות", מודה קונסטנטינובסקי, המייסדת והמקימה והיום מנכ"לית העמותה, "אנחנו פרויקט ייחודי והראשון בישראל שיצר בובה טיפולית, המלווה מבוגרים וילדים רבים. במקור ייסדתי את העמותה במטרה לעזור לחולי סרטן בעקבות מה שאנחנו עברנו כמשפחה, אבל מאז ליוונו מבצעים ואסונות רבים, כולל את האינתיפאדה השנייה, ואז התפתחנו לעוד כיוונים והתחלנו להעניק את הדובון גם לנפגעי טרור".

תארי לנו את הדובון.

"הדובון הוא כמו שמדמיינים אותו: פרוותי, מתוק, כזה שזורק אותך למקום של ילדות וחשיבה על ילדים. אצלנו הדובון הוא כלי טיפולי שמגיע עם הוראות חיבוק בדומה לתרופה. ההמלצה היא לחבק אותו 10 דקות בכל פעם, שלוש פעמים ביום, כי יש לזה משמעות מאד גדולה. בכלל, כדאי לחבק מעבר למינימום הדרוש. אנחנו גם עושים טקס הענקה, בנינו עם השנים עולם מושגים משלנו, וכל מי שמעניק דובון חייב לעבור סוג של הכשרה. אנחנו לא מחלקים סתם דובונים. עד כה הענקנו 50 אלף דובונים".

במהלך מלחמת "חרבות הברזל" קונסטנטינובסקי ומתנדבי העמותה לקחו את הפעילות שלה צעד אחד קדימה, והתגייסו לעזור לפצועי צה"ל, לנפגעי הנובה וגם לבני משפחות החטופים בעזה. מתחילת המלחמה הוענקו 3,000 דובוני החלמה, 70 אחוזים מהם לחיילים ולפצועים בבתי החולים השונים וגם לחטופים ששבו הביתה ולמשפחות המפונים.

"הרחבנו את האוכלוסיות שלהן אנחנו מעניקים את הדובונים", מפרטת קונסטנטינובסקי, "והיום גם שורדי שואה ואנשים גריאטריים מקבלים מאיתנו. המטרה היא להגיע למי שהכי זקוק לעזרה בבתי החולים, למרות שאחרי ה-7.10 כל המדינה צריכה חיבוק מבחינתי. אנחנו מגיעים לבית החולים בלי שהמטופל יודע על כך. הוא מופתע וזה ממש שובר שגרה ונותן אנרגיה. הדובון עושה להם ממש טוב כשהתגובות נעות על קשת רגשת שלמה של בכי, צחוק וחיוך. ככל שהקשר עם הדובון קרוב יותר, זה מביא תועלת רבה יותר. יש לנו הרבה סיפורים מדהימים של חולים".

"אנחנו מאמינים שלדובונים שלנו יש נשמה", מסכמת קונסטנטינובסקי, "הוא שם, מלווה, תומך. יש בהם מרכיבים טיפוליים רבים, וכל אחד מהדובונים זה עולם ומלואו. הם ממש קסם, וקורים לנו איתם דברים מדהימים. אנשים לא מבינים עד הסוף כמה זה עוצמתי, וזה מאוד מרגש למשל מה שקורה עם הלוחמים שמקבלים אותו. יש ממש טירוף בטוב הזה שקשה להעביר אם לא רואים אותו בעצמך".

קרדיט צילום: נעה רם ונוי קרול