מדליית ארד

הנטורופתית אורלי ארד לקחה את כל הניסיון והתסכול שצברה בשנים ארוכות של חיים עם דיאטה ופיתחה את תוכנית "הקול בראש", שמציעה גישה אחרת ושפויה בהתמודדות עם עודף המשקל

אבי יופה

מגיל 13 ועד גיל 30 ניסתה אורלי ארד כל דיאטה אפשרית שהיתה קיימת בשוק, כשהמכנה המשותף של כולן היה דומה: תמיד, בכל תכנית שהיא, היו דמות או ארגון או ספר כלשהו שידעו טוב יותר ממנה מה היא אמורה להכניס לגוף שלה ומתי במהלך היום.

התקופה הארוכה הזו הובילה את ארד לכדי החלטה, שהגיעה אחרי לימודי הפסיכולוגיה והנטורופתיה ושנים של דיאטות, לחפש גישה אחרת. "שפויה יותר" כהגדרתה להתמודד עם משקל, שלא מערבת הלקאה עצמית אלא מפתחת יחסי אמון ואהבה עם הגוף.

"וזו גם הנקודה שבה החלטתי לעזור לנשים שנמצאות במצבי", סיפרה ארד, "הרעיון הוא להציע ירידה אחרת במשקל ולנסות למנוע את בזבוז הכסף, הזמן והאנרגיה על תוכניות שונות להרזיה".

ארד פיתחה את תוכנית "הקול בראש" לירידה במשקל אותה היא מנחה שכוללת, בין היתר, כמה כללי ברזל למציאת דרך חיים ולא לכיבוש אתגר קצר טווח:

• הגוף שלך יודע – הוא יודע לאותת מתי הוא רעב ומתי הוא לא רעב והוא משתף איתך פעולה.
• הגוף שלך צובר - הוא צובר הרגלים טובים וצובר הרגלים רעים. אם התעוררת בוקר אחד עם עודף משקל של 10 ק"ג, הוא הצטבר לאט ובטוח כתוצאה מהרגלים יומיומיים, קטנים, בהיסח הדעת, שמעודדים עלייה במשקל. לכן שינוי הרגלים הוא ההתחלה הכי טובה לירידה במשקל.
• מזון ממכר – ישנם מאכלים שמרחיקים אותך מהשליטה על מנגנון הרעב והשובע: סוכר מעובד, ממתיקים מלאכותיים וג'אנק פוד. כל אלה יוצרים מנגנון התמכרות, חזק וכמעט בלתי נשלט, שמשפיע ברמה ההורמונאלית – פיזיולוגית על גופך.
• חוסר שינה - משפיע לרעה על המשקל שלך ויש לכך הסבר פיזיולוגי ברור. רוצה לרדת במשקל? דאגי למספיק שעות שינה טובות בכל לילה.
• סביבת אכילה – ישנה סביבת אכילה שבה אנחנו נוטות לאכול יותר ולא משום שאנחנו רעבות: ארוחות משפחתיות, מסעדות, אירועים/ מפגשים חברתיים או אפילו בבית, מול הטלוויזיה. זהו את הסביבה/סיטואציות שיוצרות אצלכן התניה אוטומטית לאכילה שלא נובעת מרעב.
• סולם רעב ושובע – נקודת ההתחלה ונקודת העצירה הן קריטיות לירידה במשקל. זהו את הנקודה שבה אתן רעבות אך לא מורעבות, וזהו את הנקודה שבה אתן שבעות אך לא מלאות. בתוכנית "הקול בראש" אני מלמדת לדבר בשפת סולם רעב ושובע.
• אכילה רגשית – מאפיינת את כולנו במינונים כאלה ואחרים. אם אתן חשות שהאכילה הרגשית תופסת חלק משמעותי בחייכן ומנהלת אתכן, אתן צריכות כלים להתמודד איתה.
• דפוס אכילה – מהו דפוס האכילה שלכן? אוכלות בעיקר בלילה? בעיקר ביום? אוכלות מסודר? אולי מנשנשות כל היום? אוכלות בשולחן האוכל או מול מסך? לעיתים שינוי בדפוס האכילה (ולא בסוג האוכל) יכול לגרום לשינוי משמעותי.
• קצב ירידה במשקל – קצב ירידה איטי (כתלות בעודף המשקל ההתחלתי) משולב עם פעילות גופנית מתונה ולא אגרסיבית מידי, יגרום לגוף "לשתף פעולה" עם התהליך, לא יפעיל את "מוח הרעב" ולא יגרום לתסכול רב מידי ולצורך בפיצוי.
• התאהבו בשיטה ולא בתוצאה – "אנחנו לא מתכננים להיכשל אלא נכשלים בתכנון". זה משפט מתחום הייעוץ הארגוני שנכון גם כאן. אם קבעתן יעד משקלי ואתן מודדות את ההצלחה שלכן רק לפי המספר במשקל, אתן עלולות להתאכזב שוב ושוב עד שתגיעו ליעד הנכסף (זה לוקח זמן). אני מציעה לקבוע יעדים שהם הרגלים יום יומיים, למשל לשתות שני ליטר מים בכל יום או לאכול ירקות לפני כל ארוחה, ובסיום כל יום לרשום את ההצלחות האלה, היום יומיות. כשאדם עסוק בתהליך (הרגלים..) התוצאה (משקל..) מגיעה לבד.