השפעתה החיובית של הפעילות הגופנית על המערכות השונות שלנו ידועה לרוב, אבל מה לגבי ההשפעה על מחלות ניווניות והיכולת שלה לעכב הדרדרות מוחית? מתברר שגם במקרה הזה התשובה די חד משמעית

אבי יופה

פעילות גופנית סדירה תורמת ללב, לריאות ולכלי הדם שלנו. היעילות שלה מוכחת גם בהפחתת גורמי סיכון למחלות כמו סוכרת וסוגי סרטן שונים, וגם בשמירה על משקל תקין ובריאות נפשית. אבל מה בנוגע להשפעה שלה על המוח?

פעילות גופנית תועדה כיעילה במניעה של תחלואה מוחית וגם כאמצעי טיפול חשוב בשיקום לאחר מחלות נוירולוגיות שונות. היא מביאה לעלייה בזרימת הדם במוח, תורמת לעלייה באספקת החמצן לתאים ומאטה את קצב תמותת התאים ומעודדת צמיחה של קשרים חדשים ביניהם.

במעבדה "נוירוביולוגיה של אימון גופני" שבראשה עומדת פרופ' אופירה אינשטיין, חוקרת ומרצה במחלקה לפיזיותרפיה בפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת אריאל, חוקרים את ההשפעות ואת מנגנוני הפעולה של פעילות גופנית על מודלים ניסויים של מחלות ניווניות של המוח.

פרופ' אינשטיין עוסקת במחקר בתחום הנוירולוביולוגיה ומחלות ניווניות של מערכת העצבים, בדגש על מחלת טרשת נפוצה והמודל של המחלה בבעלי חיים. מחקריה הנוכחיים עוסקים בהשפעות אימון גופני על מערכת העצבים ומערכת החיסון במודלים ניסויים של טרשת נפוצה, ומחלות דלקתיות ניווניות של המח.

"הדגש במחקרים שלנו הוא על מחלות מוח דלקתיות, ניווניות, אוטואימוניות. המחלה המוכרת ביותר במשפחה זו של מחלות היא טרשת נפוצה", מסבירה פרופ' אינשטיין, "המחלה היא מחלה מוחית שמתעוררת עקב 'טעות בזיהוי' של מערכת החיסון, ומכאן המונח 'אוטואימונית'. המחלה מתחילה מערעור של מערכת החיסון כנגד מבנה חלבוני שקיים במוח, ובעקבותיו תאי מערכת החיסון מחוללי המחלה חודרים למוח ויוצרים את הנזק הרקמתי שבסופו של דבר גורם להפרעות נוירולוגיות, תחושתיות, מוטוריות, הפרעות ראייה ועוד".

חלק מהטיפול המקובל כיום עבור חולי טרשת נפוצה הוא ביצוע פעילות גופנית, כשעבודות מחקר הוכיחו עד כמה היא משפרת את התפקוד היומיומי שלהם ומאטה את הדרדרות המחלה.

"האטת הדרדרות המחלה חשובה ביותר, שכן המחלה מופיעה לרוב בקרב צעירים בגילאי 20-40 ונכון להיום הטיפול התרופתי מקל על הסימפטומים אך אינו מרפא את המחלה", מודה פרופ' אינשטיין, "יש לציין שבעבר נהגו להימנע מלהמליץ לחולי טרשת נפוצה לבצע פעילות גופנית עצימה מחשש להחמרת התסמינים. עם השנים התגבשה ההכרה כי לפעילות גופנית השפעה חיובית על תפקוד החולים ויש לשלבה כחלק בלתי נפרד מהתוכנית הטיפולית.

"במחקר שמתבצע במעבדה שלנו נעשה ניסיון לבחון מהו המנגנון העומד מאחורי ההשפעה המיטיבה של הפעילות הגופנית. אנו מנסים להבין האם ההשפעה החיובית היא על מערכת החיסון המעורבת במחלה, ו/או שהאימון הגופני משפיע ישירות על המוח. לשם כך נעשה שימוש במודל ניסויי של טרשת נפוצה בעכברים".

ומה המחקר שלכם מצא עד כה?

"המחקרים שלנו מצביעים על כך שביצוע פעילות גופנית אירובית משפיע לטובה על מערכת החיסון, כך שהעכברים המתאמנים מפתחים מחלה קלה יותר לעומת העכברים היושבניים. עוד הראינו שההשפעה החיובית על מערכת החיסון היא תלוית עצימות. כלומר ככל שעצימות האימון הייתה גבוהה יותר, מערכת החיסון הגיבה טוב יותר והעכברים היו חולים פחות. בנוסף מצאנו שלעצימות גבוהה יש תועלת נוספת מלבד ההשפעה החיובית על מערכת החיסון, תועלת שלא נמצאה בעצימות אימון בינונית, והיא הפעלה של מנגנוני הגנה מוחיים בפני תאי מערכת החיסון מעוררי המחלה. אחד מהמנגנונים הללו הוא חסימה של המח בפני חדירה של תאי מערכת החיסון מעוררי המחלה, ובכך מניעה של הנזק המוחי הרקמתי. בכוונתנו להמשיך ולחקור מנגנוני פעולה פוטנציאליים נוספים, והמחקר נמצא בעיצומו".